טן - חברה לדלק בע"מ נ' טיולי נעמן בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשתה, המוגשות ביחס לשטר חוב על סך 270,820 ₪. בכותרת הבקשה נרשמו שמות שלושת החייבים בתיק ההוצאה לפועל, אך למעשה המבקשים בבקשה הם המבקשים מס' 2 ו-3 בלבד, שכן החברה המבקשת מס' 1 נמצאת בהליכי פירוק. ההתייחסות אל "המבקשים" להלן משמעה, איפוא, המבקשים מס' 2 ו-3 בכותרת בקשה זו.

2. ההתנגדות הוגשה באיחור, כאשר אזהרת ההוצאה לפועל נמסרה למבקשים בחודש אוגוסט 2011; המועד האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 5.10.11; ואילו ההתנגדות והבקשה להארכת מועד הוגשו ביום 9.11.11.

ביום 3.10.11, ובטרם חלף המועד להגשת ההתנגדות, עתרו המבקשים בפני רשם ההוצאה לפועל להארכת המועד להגשת ההתנגדות, אך בקשה זו נדחתה, תוך שהרשם מציין כי אינה בסמכותו.

מעבר לכך, אין בפי המבקשים נימוקים להארכת המועד.

3. דיון במעמד הצדדים התקיים בפני ביום 10.4.12. במעמד זה נחקר המבקש מס' 3 על תצהירו. בשל העדר בא כוחו מהדיון, איפשרתי לצדדים להגיש סיכומיהם בכתב, וכעת בפני סיכומי שני הצדדים.

4. לטענת המבקשים, שהם בעלי המניות של חברת טיולי נעמן בע"מ (להלן: "החברה"), החלה החברה לרכוש דלק מהמשיבה בשנת 2011. לאחר מספר חודשים החליטה המשיבה להפסיק את ההתקשרות, ודרשה לפרוע את החוב שהצטבר עד אז. המשיבה הציעה כי החברה תיפרע את חובה ב-15 תשלומים, והציגה בפני החברה הסכם לפריסת החוב בהתאם. החברה נתנה למשיבה 15 שיקים, על פי תנאי ההסכם. לטענת המבקשים, בטרם הגיע המועד לפירעון השיק הראשון (18.8.11) פעלה המשיבה ופתחה תיק הוצאה לפועל (ביום 10.7.11). לטענת המבקשים, שטר החוב נחתם יחד עם ההסכם לפריסת חוב, תוך שהמשיבה מנצלת הזדמנות זו לקבלת ערבות אישית של המבקשים. קודם לכן, כלל לא היו המבקשים ערבים בערבות אישית לחובות החברה. משהפרה המשיבה את ההסכם, ופתחה את תיק ההוצאה לפועל, אף ערבותם שנחתמה עם ההסכם אינה בת תוקף. לטענת המבקשים, אלמלא פעלה המשיבה לפתיחת תיק הוצל"פ, היו פורעים את החוב על פי ההסכם, ואילו בהתנהגות המשיבה גרמה היא נזק לחברה, ואף גרמה לקריסתה, שכן הבנקים החלו לפעול נגד החברה לאחר שהוטלו נגד החברה עיקולים.

כאן המקום לציין, כי ההסכם שצורף להתנגדות לביצוע שטר נושא את חתימת החברה בלבד. המקום המיועד לחתימת המשיבה – נותר ריק.

5. מחקירת המבקש מס' 3 (להלן: "המבקש") בפני עלה, כי החברה הגישה (ביום 27.7.11) בקשה להקפאת הליכים, במסגרתה ציינה, כי חובותיה מגיעים לכ-3.5 מיליון ₪, וכי הידרדרות החברה החלה עוד בשנת 2008. עוד נשאל המבקש ואישר, כי בטרם הגשת ההתנגדות הסכימה החברה לתפיסת אחד הרכבים לשם מימוש, ואף הסכימה למכירתו.

באשר לנסיבות חתימת ההסכם טען המבקש, כי נציג המשיבה הביא לו את ההסכם לחתימתו, והוא דאג לחתום על הסכם ולהכין שיקים. לשיטתו, משהביא נציג המשיבה את ההסכם, ברור כי המשיבה מסכימה לתנאיו, אם כי המבקש אישר, שהמשיבה אמורה היתה להוסיף חתימתה על ההסכם, וכי הנציג שמסר את ההסכם לידיו לא היה בעל זכות חתימה כזו. המבקש לא הצליח להיזכר ולנקוב בשמו של נציג המשיבה.

המבקש הוסיף ואמר בחקירתו, כי לקריסת החברה היו מספר גורמים, כגון עלות אחזקת הרכבים והדלק, וחוסר אפשרות להעלאת המחירים שהחברה גבתה.

6. לטענת המשיבה, הגנת המבקשים היא הגנת בדים.

ההסכם עליו נשענת ההתנגדות כולה כלל אינו הסכם, לטענתה, מאחר ולא נחתם על ידי המשיבה, אלא על ידי החברה בלבד. שטר החוב כלל לא נחתם, לטענת המשיבה, בתקופה בה נערך ההסכם (אותו היא מכחישה מכל וכל), אלא בתחילת העבודה המשותפת, כנהוג, ובהתאם לתאריך הנקוב על גבי השטר עצמו (22.12.10).

לטענת המשיבה, כל טענות המבקשים בעניין תרומתה של המשיבה לקריסת החברה אינן מתיישבות עם הצהרותיה של החברה עצמה, בבקשה להקפאת הליכים, שהוגשה בסמוך לפתיחת תיק ההוצאה לפועל.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי המבקשים לא העלו טעם להארכת המועד להגשת ההתנגדות, ואף בכך שהסכימו למימוש נכסים לצורך סילוק החוב יש משום ויתור על זכותם להתנגד לביצוע השטר.

7. אשר לאיחור בהגשת ההתנגדות, אני סבורה כי אין בו, כשלעצמו, כדי לחסום דרכם של המבקשים אל ביהמ"ש.

המשיבה מסיקה על ויתור להגשת ההתנגדות, מתוך פעולתם של המבקשים כבעלי מניותיה של החברה, אשר סייעו בידיה, ושיתפו עמה פעולה, למכירת אחד מרכבי החברה, לצורך סילוק החוב באופן חלקי. לטעמי, אין להסיק מפעולות אלה של המבקשים כבעלי מניות בחברה, כאשר אין חולק כי החברה חייבת כספים למשיבה, ויתור של המבקשים על זכותם האישית להתנגד לביצוע השטר כלפיהם.

יתר על כן, המבקשים אכן פנו ללשכת ההוצאה לפועל בטרם חלף המועד להגשת התנגדותם, וביקשו כי יוארך המועד לצורך הגשת תצהיר מפורט. מכך יכולה היתה המשיבה ללמוד על רצונם של המבקשים להתנגד, עוד בטרם חלף המועד החוקי לכך, והפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבה, בנסיבות אלה, היתה קטנה ביותר, אם בכלל.

על כן אני רואה לנכון להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, עד למועד בו הוגשה בפועל.

יחד עם זאת, סבורני כי בגין האיחור בהגשת ההתנגדות יש מקום לחייב את המבקשים בהוצאות המשיבה, שעה שבקשת המבקשים להארכת המועד נדחתה על ידי רשם ההוצאה לפועל, ובכל זאת המבקשים "לקחו את הזמן" והגישו את התנגדותם יותר מחודש ימים לאחר מכן.